דיור מוגן

בישראל חיים כ-700 אלף קשישים (מעל גיל 65), שהם כ-10 אחוז מהאוכלוסיה. בעוד חמש שנים, יהיו יותר מ-800 אלף. זהו סימפטום של מדינה מערבית: יותר ויותר קשישים, וזה מצויין. אבל זה גם דורש טכנולוגיה ויכולת טיפול ומשאבים לאנשים בגיל השלישי – שכן יש להם דרישות שמתאימות להם. בשנות ה-20 של המאה, יהיו כאן מעל מיליון קשישים. הרפואה המתקדמת במערב, ובישראל בפרט, מביאה להרבה מאד עליה בתוחלת החיים – קרי הרבה יותר קשישים. איזה מתקנים הם צריכים? בתי אבות מאובזרים עם גישה לרפואה מתקדמת.

ב-2006 החלה מגמת בינוי גדולה מאד של בתי אבות. ב-2006 בעצמה בנו 10 אחוז יותר בתי אבות ודיור מוגן מאשר בשנה שקדמה לה, ובכל שנה ב-4 השנים האחרונות בונים 3 אחוז יותר דיור מוגן מאשר ב-2006 כולה. דיור מוגן הוא תחום בארץ שמגלגל כסף רב, מיליונים בשנה, כמובן במיוחד אלו הפרטיים שאינם שייכים למדינה. כאשר קשיש רוצה לעבור לדיור מוגן, מדובר בהחלטה מסובכת עבורו ועבור הילדים שלו. יש כמה אפיקים שגורמים להתלבטות: מיקום, מחיר, מסלול תשלום.

רוב בתי האבות גובים על דיור מוגן תשלום אחד גבוה ואז תשלום חודשי קבוע. התשלום החודשי כולל בדרך כלל את  העלויות למחיה, צריכת חשמל, מים, ארנונה, ניקיון הדירה אחת לשבוע, סל תרבות, בריכה, חדר כושר ורופא + אחות בלחיצת כפתור. לעומת זאת יש לקחת בחשבון עלויות נוספות שלא כלולות בסל, כמו טלפון או תרופות יקרות. התשלום הולך כמובן גם לפי גודל הדירה בדיור מוגן שבחרתם.